מאמר פתיחה

בשעה טובה עולה לרשת האתר החדש של חברת איה-ש.ב.י., המשקף את פעילות החברה בתחום הבניה והתשתיות.  יכולות החברה מקבלות ביטוי הולם בדפי האתר. אני מבקש לעמוד פעילות ייחודית בנושא חידוש וקידום ההתקשרויות החוזיות להגשמת הפרויקטים.  החוזים בין המזמין לבין הגורמים השותפים לתכנון, ניהול והקמת הפרויקטים מכתיבים את 'חוקי המשחק'. אין חולק היום כי רוב החוזים בישראל, מחוזה המדף הממשלתי, ועד לחוזי החברות הממשלתיות הם חד-צדדיים, מקפחים ולעומתיים. מנסחי החוזים המבקשים להגן על המזמין מגלגלים סיכונים למי שאמורים להיות שותפיהם בפרויקט ובונים חומות  סביבו, במקום לבנות גשרים.

יש דרך אחרת, וכפי שמוכח היום בעולם, נכונה יותר, הן במונחים של עמידה ביעדי הפרויקטים והן ביצירת יחסי עבודה טובים ובמיזעור מחלוקות ותביעות. בחו"ל הכותרת היא COLLABORATIVE CONTRACTS ואצלנו חוזים משתפים. הרעיון הוא לפעול, מלכתחילה, תוך פתיחות, אמון ושיתוף פעולה בין המזמין לבין המתכננים והקבלנים, ולקבל החלטות לטובת הפרויקט. החוזים בנויים כך שההצלחה מתחלקת בין כל המשתתפים, ונמנע מצב שבו מי מהם יוצא ברווח לעומת משתתף אחר. מסובך? לא, כאשר יש רצון והצדדים מכירים מלכתחילה באינטרסים של כל המשתתפים.

במאמרים להבא אפרט כמה אפשרויות לקדם אצלנו שינוי של התרבות החוזית, לטובת כל הצדדים, וכמובן, טובת הפרויקט. בינתיים אסתפק במילותיו של פילופו ברונלסקי, אדריכל, מהנדס, פסל, וראש קבוצת אמנים, שהיה אחראי על הקמת אחד מהמבנים האיקוניים של התרבות המערבית, כיפת הקתדרלה של פירנצה, שהייתה חדשנית ביותר לתקופתה, המאה ה-15. כשהאומנים שלו התמרדו, בשל הקושי בעבודה, עודד אותם באמירה : סלחו על פגיעות, הניחו לשנאות, השתחררו מכל אינטרס והטייה ושרתו רק את גדולתה של הרפובליקה (בתרגום חופשי). ואמנם, בניית הכיפה נמשכה 16 שנים, אך משרתת את גדולתה של פירנצה עד היום.